תוכנית חיזוק לשריר התכנון

אני די הופתעתי כשהבנתי שתכנון הוא בכלל שריר. לא תכונה. לא מטען גנטי. לא כשרון מולד. פשוט שריר. שכדי שהוא יעבוד כמו שצריך....חשוב לאמן, לתרגל ולאתגר אותו.

שמעתי על זה לראשונה מאחת הקואצ'ריות שהייתי אצלה בתהליך. דיברנו על תכנון ועל החשיבות של תכנון ועל כל היתרונות של תכנון וככל שהיא דיברה על כמה חשוב לתכנן ככה אני הלכתי ואיבדתי אותה....


אני לא מתוכננת. האמת שאני לא ממש אוהבת לתכנן. כלומר אני אוהבת. מאד. חלק מזה שאני צריכה להיות בשליטה זה גם הצורך לדעת מה הולך לקרות. באותה המידה ממש, אני לא יודעת לתכנן. בהמון תחומים תכנון קשה לי. יצירת תוכניות קשה לי.


אני תמיד אומרת שאם הייתי צריכה לתכנן את העסק שלי וליצור לו תוכנית עסקית כמו שכתוב בספרים, העסק הזה לא היה קם.
אני גם תמיד מספרת איך בכל הפעמים כשכירה, כשהייתי צריכה להגיש את התוכנית והתכנון שלי ליעדים ומכירות בשנת הכספים הבאה, הייתי נופלת למשכב לחודש לפחות.

אני אפילו אגלה לכם יותר מזה... אני מאלה שמכינות שיעורי בית בבוקר לפני השיעור, מתכוננת למבחנים ברגע האחרון, וברוב הסדנאות, הרצאות שהשתתפתי או העברתי בעצמי, הסשנים הכי טובים שלי היו אלה שנוצרו תוך כדי תנועה או בשנייה האחרונה....

אז אתם בטח מבינים שהשיחה שלי על עצמי היא שאני הכי טובה בסופנטניות, שתכנון הורס לי את ההשראה, ושאני בכלל לא טובה בתכנון...
לכן זה כל כך הדהים אותי להסתכל על זה מנקודת מבט קצת שונה ולראות בתכנון שריר רופס שדורש פשוט אימון.

והיום, אחרי שנה וחצי של אימוני קרוספיט אינטנסיביים אני גם יכולה להגיד, שכדי ששריר, יגדל, יתחזק ויהיה אפקטיבי ופרודקטיבי, צריך וכדאי לגרום לו להתאמץ ולאתגר אותו ממש באימוני התנגדות רציניים.




לפני כמה זמן, פירסמה ענבל זיסו (כל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על השם כדי שתוכלו להכיר אותה קצת יותר), בעלת הסטודיו למיתוג "ZIS עיצוב ממוקד מטרה" מתנה של לוח תכנון שבועי. כזה שכולל גם מקום לרשימת מטרות, רעיונות ויש בו גם ציטוטים מקסימים להשראה.

וככה מצאתי את עצמי מידי שבוע, במוצאי שבת או מקסימום ביום ראשון, יושבת עם לוח התכנון ופשוט....מתכננת.

וראיתי איך גם לתכנון הכי מדוייק יש כל כך הרבה מקום לשינויים – למשל כשאני מתכננת פגישות וזמן לפיתוח מוצרים ובסוף מוצאת את עצמי עם פעוטה חולה בבית

וראיתי איך כשלוח התכנון תלוי על דופן המקרר, אני עוברת שם כמה פעמים ביום לסמן V או לראות מה נשאר ואני חייבת לטפל בו.
ושמתי לב איך אני מזכירה לעצמי שזמן נסיעה זה זמן טוב לכמה טלפונים שרשומים לי במטרות של השבוע

והיה מקום לרשום רעיונות שעלו בזמן התכנון וגם תוך כדי תנועה, במקום שהם התאיידו וייעלמו לתהום השכחה
וגם יכולתי להרגיש איך נראה שבוע שלא תכננתי בכלל. איך אני מתפזרת, מאבדת פוקוס, ומסכמת שבוע עם פרודוקטיביות די עלובה....




גם השינוי התזונתי והמעבר לפליאו חייב אותי לאתגר ולאמץ את שריר התכנון.

כשהתזונה מבוססת בעיקר על אוכל איכותי מבושל, שאין בו אפשרות לכריכים על הדרך, חבילת פסטה שסוגרת פינה או פתיתים ב 5 דקות, אין ברירה אלה להיות מתכוננים ולתכנן את השבוע, את היום ובעיקר את הארוחות, ולפי זה את הבישולים והקניות.

ואני שבחרתי להיות אמא עצמאית שמכינה לבנות שלה כל יום בצהריים אוכל מבושל, אין יותר אימון התנגדות עצים מאשר זה, לשריר התכנון שלי...

אז מה זה אומר בפועל?

זה אומר שאני תמיד מסתכלת על השבוע שעומד לפניי ומתכננת מה נאכל לצהריים, והאם זה יום פעילות ארוך מחוץ לבית? האם אנחנו מתכננים לארח? להתארח? יהיה לי זמן לבשל או שצריך משהו להקפצה קצרה/מנגל/ חימום של אוכל מוכן?
לפי זה אני מתכננת את הקניות, את ההפשרות ואת הבישולים.



אני תמיד דואגת שיהיו במקפיא גם מוצרים שמתאימים לבישול קצר ומהיר על המנגל (קבבים או המבורגרים שאני מכינה ומקפיאה או קונה אחרי שכמובן בדקתי שיש בהם רק בשר, שומן ותבלינים ולא כל מיני משמרים, משפרי טעם, חומרי התפחה, סוכרים וכד').
הרבה פעמים אני מכינה מראש מנות כפולות כדי שחצי מהן אוכל להחזיר למקפיא לסיבוב נוסף בעוד כמה ימים
ותמיד, בכל ערב אני מסתכלת על היום הבא, בודקת אם יש משהו שחסר. בודקת איך היום הזה הולך להיות ולפי זה מחליטה מה נאכל ומה נדרש כדי שזה יקרה.

לגמרי אימון מאסיבי לשריר התכנון שלי.
ועובדה. כבר 5 שנים שזה...עובד.


והנה דוגמא לתכנון שהיה בו גם זרימה ספונטנית עם שינוי בתוכניות:
ליום שישי בערב תכננתי קציצות ברוטב. אז כבר בחמישי בערב הוצאתי להפשרה בשר טחון.
בשישי בבוקר, תיבלתי את הבשר והכנתי אותו כמסה לקציצות (תיכף יגיע גם המתכון. מבטיחה) והכנסתי למקרר להתגבשות.
במהלך השישי, השתנו התוכניות, לוחות הזמנים זזו מפה לשם ויצא שבכלל לא אכלנו ארוחת ערב.
בשבת בכלל לא היינו בבית, והבשר של הקציצות חיכה בנחת במקרר.
וככה קרה שביום ראשון הייתה לי כבר מסה מוכנה לקציצות. כל מה שהן היו צריכות זה רוטב וידיים שיגלגלו אותם והופה. יש ארוחת צהריים מוכנה בלא יותר מ 40 דקות...


ועכשיו מגיע המתכון. ובסופו כמה טיפים לקציצות מנצחות ורוטב אליפות.



אז מה צריך?
לקציצות:

½ קילו בשר טחון (אני טוחנת אסאדו בלי עצם עם מכסה אנטריקוט) חשוב שיהיה בו לפחות 20% שומן.
½ צרור פטרוזילה
½ צרור כוסברה
1 בצל חתוך לרבעים
2 שיני שום
1 כף תערובת ונציה
1 כפית גדושה של מלח מתובל או מלח צ'ילי
1 בטטה מגורדת דק

לרוטב:
3 כפות שמן זית איכותי בכבישה קרה
1 כפית פפריקה מעושנת
1 כפית תערובת מרקש
1 כפית שום גבישי עבה
1 כפית מלח גריל
1 חב' עגבניות מרוסקות של MUTTI או POMI ובכל מקרה כאלה שהם נטו עגבניות. בלי משמרים וסוכרים.
1 כוס מים
1 כפית סודה לשתייה


ומה עושים עם זה?
קציצות:
טוחנים במעבד מזון או עם בלנדר מוט את הפטרוזיליה, כוסברה, שום ובצל (אפשר גם פשוט לקצוץ דק), מוסיפים לבשר הטחון יחד עם התבלינים והבטטה המגורדת. מערבבים ולשים היטב במשך כמה דקות.
מעבירים את המסה המוכנה למקרר להתגבשות לשעה לפחות.

רוטב:
מחממים במחבת עמוקה ורחבה את השמן, מוסיפים את התבלינים ומערבבים, מקפידים שהתבלינים לא יתחילו להשרף.

כשמתחיל לעלות ריח קל ונעים של התבלינים, מוסיפים את העגבניות המרוסקות, מערבבים ומוסיפים את המים.

מביאים לכדי רתיחה קלה, מוסיפים את הסודה לשתייה ומערבבים ומנמיכים את האש. מבשלים את הרוטב מכוסה על אש נמוכה למשך 10 -15 דקות (תלוי כמה זמן יש לכם).

זה השלב לטעום את הרוטב ולראות אם נדרשת השלמת תיבול. תפקידה של הסודה לשתייה הוא לנטרל את החמיצות (במקום סוכר או כל ממתיק אחרת שנוהגים להשתמש בו לצורך כך)

מציאים את הבשר המתובל מהמקרר, מכינים קציצות ומניחים בעדינות ברוטב.

חשוב שהרוטב בשלב הזה לא יירתח אלא יהיה ביעבוע קל.

מכסים ומבשלים 30 דקות על אש נמוכה.




הטיפים הקטנים שעושים את כל ההבדל:

  • הדרך לקציצות אווריריות עוברת דרך: שומן. לפחות 20% שומן בבשר. כלומר על 1 קילו בשר - תוספת של 200 גר' שומן. בטטה/תפוח אדמה מגורדים דק. ו/או שלוק של מי סודה קרים מאד. גם ביצה יכולה להוסיף אווריריות.

  • בקציצות לא חייבים ביצים ובטח שלא חייבים קמחים מדביקים /פירורי לחם. לישה טובה של בשר שומני וקירור של המסה במקרר למשך שעה לפחות, יגרמו לקציצות מחוברות שלא מתפרקות


  • סודה לשתייה היא אחת הדרכים לנטרל חמיצות ברוטב עגבניות. לא חייבים סוכר, וגם לא צריך שום תוספת ממתיק אחר ובטח שלא קטשופ מתועש (אלוהים שישמור!) כל מה שצריך זה כפית שטוחה של סודה לשתייה בשלב הרתיחה של הרוטב, ערבוב, בעבוע קל של הרוטב והרי לכם חמיצות עדינה ומתונה.

אתם מוזמנים להגיב, ולספר על הדרכים שבהם אתם מאמנים את שריר התכנון שלכם, תמיד כיף ללמוד מניסיונם של אחרים.
וכמובן שאת כל תערובות התבלינים למתכון תוכלו למצוא ולרכוש במעדנייה שלנו.
פריט נוסף בהצלחה. לצפיה בסל קניות לחץ כאן !
Go Top